דלקת רחם

המחלה מתרחשת בכלבות לא מעוקרות ובתפוצה פחותה יותר בחתולות כחודש עד חודשיים לאחר הייחום.  בשלב זה קיר הרחם מעובה כהכנה להריון אפשרי וחיידקים מאזור הבושת עלולים לנצל את ההזדמנות ו"לטפס" במעלה מערכת המין, להתיישב ברירית הרחם ולגרום לזיהום קשה. הכלבה מאבדת את התיאבון, לעיתים שותה הרבה יותר מהנורמלי ויכולות להופיע הקאות וחום. במידה וצוואר הרחם פתוח ניתן לראות הפרשה מוגלתית עד דמית, מסריחה, מהבושת. במידה וצוואר הרחם סגור המוגלה נותרת בפנים. לפעמים הבטן כל כך כואבת לכלבה שהיא בקושי תלך, תצלע או אף במצב מתקדם תתמוטט. ברגע שחשדתם בדלקת רחם יש לפנות לווטרינר בהקדם האפשרי. הוא יעריך את מצבה,יבצע בדיקת דם להערכת רמת הזיהום וכן להערכת רמת הטסיות (אלו האחרונות חשובות במנגנון קרישת הדם ורמה נמוכה שלהן יכולה להעיד על פגיעה בו, מצב המכונה DIC והוא מסכן חיים). הווטרינר גם יבצע אולטרא סאונד או צילום רנטגן בעזרתם יוכל להעריך את מצב הרחם עצמו ומשטח מהפרשות הבושת לבדיקה במיקרוסקופ.

הטיפול: קודם כל ייצוב הכלבה ע"י מתן נוזלים לווריד ובמידת הצורך פלסמה החשובה לייצוב מערכת הקרישה, השלב הבא הוא ניתוח עיקור בו מוציאים את הרחם והשחלות בשלמותם, מדובר בניתוח ברמת סיכון גבוה ,הן בגלל המצב הכללי של הכלבה בעקבות ספיגת הרעלנים והן מפאת החשיבות למנוע כל דליפה של מוגלה מתוך הרחם המזוהם (שנראה כמו שק פריך עם תוכן מוגלתי) לחלל הבטן, דליפת התוכן המזוהם עלולה לגרור זיהום קשה ביותר בחלל הבטן. לאחר הניתוח לרוב יש צורך באשפוז של 24-48 שעות על מנת לראות כי הכלבה מתאוששת, בשלב זה היא גם תתחיל לקבל אנטיביוטיקה ומשככי כאבים לפי הצורך. במידה ויש סיבוכים (כגון פגיעה בכליה) יתכן ויהיה צורך באשפוז ממושך יותר. לאחר הבראת הכלבה אין אפשרות לחזרת המחלה כיוון שהיא כעת מעוקרת.

במקרים בהם בעלי הכלבה מתנגדים לניתוח, והמצב הכללי של הכלבה עדיין טוב קיימת אופציה של טיפול תרופתי בעזרת טיפול הורמונאלי עם פרוסטגלנדינים בהזרקה שיגרמו לכיווץ הרחם והוצאת המוגלה בשילוב עם טיפול אנטיביוטי אגרסיבי. הטיפול התרופתי יכול להיעשות רק במצב בו צוואר הרחם פתוח (פיומטרה פתוחה) כך שהמוגלה יכולה לזרום החוצה. לטיפול בפרוסטגלנדינים תופעות לוואי כמו חוסר מנוחה ריור והקאות, כמו כן יעילותו של טיפול זה פחותה. הטיפול ההורמונאלי לרוב איננו מספיק ובסופו של דבר אין מנוס מניתוח, אך בשלב זה המחלה במצב מתקדם יותר ועם סיכון רב יותר. בנוסף קיימת סבירות גבוהה של חזרת המחלה בעתיד. מכל הסיבות שהוזכרו כאן, ניתן להבין כי טיפול תרופתי ללא ניתוח איננו מומלץ היום על ידי הווטרינרים.